קבלה לחברות – עדו ליבנה, ארכיון

לרגל מלאת 87 שנים לעלייה לקרקע

מעשה קונדס ששינה נוהל קבלת בנים וחניכים לחברות במשמר – השרון

חניכים – ילדי חוץ שהתחנכו בקיבוץ  והצטרפו לכיתות הרגילות בקיבוץ, כדי להגדיל את מספר התלמידים בכיתות וכן חברות נוער שהצטרפו לכיתות שבקיבוץ.

בכל הקיבוצים וגם במשמר השרון דור המייסדים התגאה ושמח לקבל לחברות את בני הדור השני. לכן במשמר השרון, אולי כמו בכל הקיבוצים ,עם סיום כתה יב’ של מחזור בנים הם התקבלו לחברות במסיבה קיבוצית גדולה. כך היה במשמר השרון עד 1958. הבנים לא נשאלו אם הם מעוניינים להתקבל לחברות וגם אם היו נשאלים קרוב לוודאי שהתשובה הייתה חיובית.

בשנת 1958 סיים מחזור בנים ובנות נוסף את כתה יב’ ובו התחנכו:  (היום חברי קיבוץ) מוישה”לה איתן, עדו ליבנה ויעל (גוברמן) פורמן (יתר בני הכיתה עזבו במשך השנים). לפי הנוהג נקבע תאריך למסיבה בסוף יוני 1958, לפני גיוסן של הבנות הראשונות מהמחזור.

כשבועיים שלושה לפני תאריך המסיבה “סחבו” לפנות ערב, מוישה”לה ועדו, טרקטור מהחנייה ליד המוסך, כפי שעשו עשרות פעמים קודם. הטרקטור היה של הכרם ומחובר למרסס. עדו ומוישה”לה ניתקו אותו מהמרסס ויצאו לנסיעת כייף. כשחזרו מהנסיעה הם הבחינו שמספר חברים מחכים להם ליד המוסך, הם החליטו להוציא את מהלך הנסיעה למהלך סרק, קפצו מהטרקטור וברחו. הטרקטור המשיך לנסוע עוד כמה מטרים ונעצר.

הסתבר שהטרקטור והמרסס היו מוכנים ליציאה, לפנות ערב, לריסוס בכרם. לאור המקרה החמור ובלחץ עובדי הכרם הצעירים בני הדור השני הוחלט להביא זאת לדיון בשיחה קיבוץ.

במוצ”ש של אותו שבוע התקיימה שיחה, רבת משתתפים, לדיון במקרה החמור (סחיבות טרקטורים ע”י נערים הייתה תופעה ידועה) כל הכיתה עמדה מאחורי החלונות והקשיבה לדיון.

בלחץ חברי הדור השני הוחלט בשיחה להעניש את מוישה”לה ועדו. העונש: מוישה”לה ועדו לא יתקבלו לחברות עם בני כיתתם במסיבה עוד שבוע והם יתקבלו רק בעוד שנה. בפועל יתקבלו עם המחזור הבא (עדנה , פנחס, מירה”לה , יוסי ברג ועוד).

בעקבות החלטת השיחה היו שתי תגובות משמעותיות.

  1. כל בני המחזור של מוישה”לה ועדו הודיעו למזכיר אז, מרדכי באור, שאם מוישה”לה ועדו לא מתקבלים גם הם לא מתקבלים ולא תהיה מסיבה.
  2. ההורים של מוישה”לה ועדו הודיעו שיפסיקו כל פעילות ציבורית בקיבוץ ואבא של מוישה,לה, קויפצ’ה (משולם), שהיה בעבר גזבר ומזכיר קיבוץ הודיע שגם יפסיק להגיע לשיחות.

בעקבות תגובת ההורים ביקש יעקב מרגלית (אבא של איתי) שיתקיים דיון חוזר בשיחה. בזמנו לא היה מנגנון ערעורים. השיחה הייתה רבת משתתפים וסוערת (ושוב הכתה עמדה מאחורי החלונות והאזינה). בשיחה הציע יעקב מרגלית : כל בני הכתה לא יתקבלו השנה לחברות  אלא לאחר שרותם הצבאי. לא זכורה לי אם התקיימה מסיבה לסיום יב’.  הבנות הראשונות מהכתה התגייסו לצה”ל כמה ימים לאחר שיחה זו.

לראשונה בקיבוץ לא היתה מסיבה לסיום יב’ וקבלה לחברות.

בשנה שלאחר מכן  ב – 1959 כאשר מחזור נוסף עמד לסיים את כתה יב’ התקיימה שיחה שדנה בנושא קבלה לחברות וההחלטה היתה: (מתוך דפים יולי 1959)
א. בתום הלימודים הסדירים יעברו הבנים וכן החניכים שיאושרו לכך למעמד של מעומדים לחברות.

ב. לחברות יתקבלו אישית, לאחר השיבה הביתה מהשרות הסדיר בצ.ה.ל ועפ”י פניה אישית של כל אחד מהם.

אכן כך היה ,התקבלנו לחברות  בשנת תשכ”ב  1961 – 1962 כלומר בתום השרות הצבאי וקיבלנו מתנה מטעם הקיבוץ את הספר “בוסל” ( יוסף בוסל מנהיג  החבורה שהקימה את קיבוץ דגניה א’ – הקיבוץ הראשון בארץ ובעולם).

לדעתי בכך היינו הקיבוץ הראשון בארץ שהחליט החלטה כזו.

שלוש הערות

  1. בעלון דפים מיום שישי 16.6.61 מצוין ” לפני 28 שנים ב- 16 ליוני עלינו לקרקע בעמק חפר. בערב תתקיים מסיבת בנים, ללא אזכור קבלה לחברות. מחזור מסיימי יב’  בשנה זו הם: דובי תירוש, איתי מרגלית, ניצה בר ועוד.
  2. באלבום “יום הקבוצה” משנות השישים מהמאה הקודמת מצאנו תמונות של מסיבות יום הקבוצה שבה חוגגים קבלה לחברות של מעומדים שסיימו יב’ כיתות שלוש שנים קודם כלומר עם תום השירות הצבאי.
  3. לא מצאנו שכתוב במפורש אבל משתי הערות הנ”ל מסתבר :
  • שעם סיום הלימודים בכתה יב’, התקיימה מסיבה לסיום הלימודים ללא קבלה לחברות, נוהג שקיים עד לימינו אלה.
  • במסיבות לציון יום הקבוצה קיבלו לחברות בני קיבוץ שסיימו את שרותם הצבאי ומעומדים ומעומדות שנוספו במהלך השנה והביעו רצונם להתקבל לחברות.

שני העקרונות הנ”ל, לקליטת בנים למעומדות וחברות שנקבעים בשיחה בשנת 1959 תקפים גם בשנים הבאות.

בשנת 1979 פורסם תקנון קליטה חדש (מתוך הספר הכחול של יעקב מרגלית) שהפריד בין קליטת חברים.

בתקנון קליטת מעומדים שאינם בנים  נקבעו העקרונות הבאים :

  • הקבוצה תקלוט מועמדים שגילם מעל 18 שנה ופחות מ- 40 שנה.
  • המועמדים וילדיהם, אם יש כאלה, יעברו מבחני התאמה.
  • אלה שיתקבלו למועמדות לאור שני הסעיפים הנ”ל יכנסו לתקופת מעומדות של שנה לפחות.
  • כמו בבנים , קבלת המועמד לחברות מחייב רוב של 2/3 מהמצבעים בשיחה.

עוד בתקנונים של שניהם

  • רצוי שהדיון בשיחה והקבלה לחברות יעשו קרוב ליום הקבוצה.
  • טקס הקבלה לחברות, של הבנים והאחרים, התקיים ביום הקבוצה.
  • ועדת קליטה והמזכירות מבאים את המעומדים להצבעה בשיחה.

 עם שינוי אורחות החיים בקיבוץ התקבל ב – 1.1.2006 תקנון חדש שתקף עד היום.

עדו ליבנה, ארכיון משמר השרון

 

קבלה למעמדות לחברות לאחר השינוי ב – 1.1.2005

כאמור במשך כשלוש שנים לא היתה קבלת מעומדים לחברות, למעט שתי המשפחות.

ב -1.1.2006  התחילו דיונים על חידוש הקליטה ובמאי 2007  התקבל בקלפי התקנון החדש שתוקפו מ – 1.1.2006 והוא תקף עד היום.

עקרונות התקנון

אדם יתקבל כחבר קיבוץ אם נתקיימו בו התנאים:

  • בן 18 לפחות.
  • עבר מעומדות של שנה לפחות.
  • הוא אזרח ישראל או במעמד של תושבות.
  • הקיבוץ יתן עדיפות בכניסה להליך המעומדות למועמדות שאחד מהוריו, לפחות, הוא חבר הקיבוץ והוא חי בפועל בקיבוץ.
  • המועמד צריך להוכיח כושר התפרנסות.
  • תקופת המעומדות תתחיל כשהמועמד יעתיק את מגוריו לקיבוץ.
  • מועמד יתקבל לחברות עם הצביעו עבורו לפחות 60% מהמצבעים בפועל

ועדת קליטה תביא את שמות המעומדים לשיחה בצרוף מידע כללי לגביהם.

 

בשנת 2009 התעוררה “בעיה טובה” בפני הקיבוץ – ישנם  מעומדים לחברות שהקיבוץ מעוניין להכניסם להליכי קליטה (למעומדות ואח”כ לחברות) אלא שלקיבוץ אין מגורים לכולם. לאור זאת נבדקה  האפשרות החוקית שהמעומדים הנ”ל יתחילו את תקופת המעומדות מבלי להתגורר בקיבוץ.

עו”ד הקיבוץ, עדי יפה , הציע פיתרון העוקף את התקנון. מאחר וקולטים רק משפחות שלפחות אחד מהם הוא בן או בת הקיבוץ או יחידים שהם בני הקיבוץ ולכן הם מוכרים וניתן לוותר על תקופת המעומדות.

בהמלצת ועדת קליטה והנהלה הרחבה המעומדים הנ”ל  יובאו ישירות להצבעה לחברות. לאחר הקבלה לחברות הם יצאו לחופש ויתגוררו מחוץ לקיבוץ עד למועד שבו הקיבוץ יוכל להעמיד להם דיור או מגרש לבנייה . הויתור על תקפת המעומדות יעשה לאחר שהניקלט/ים עמד/ו בכל יתר הדרישות – מבחני התאמה, מבחן התפרנסות וכו’.

לאחר שנוצרה האפשרות שהניקלטים לחברות ירכשו מגרש בן  350 מ”ר בקיבוץ ויבנו עליו את ביתם או שירכשו מגרש עם בית עליו החליט הקיבוץ לממש אפשרות זו – רכישת מגרש ובניית בית עליו.

הקיבוץ הכניס זאת כתנאי, למעומדים לחברות,רכישת המגרש ובניית הבית, לכן היום המעומדים לחברות צריכים להוכיח יכולת כספית לרכוש את המגרש ולבנות עליו.(הקיבוץ הפסיק לבנות בתי מגורים בעצמו). המעומדים לחברות מתחייבים לבנות את ביתם תוך 36 חודשים מיום שהמגרש עומד לרשותם.

 

עדו ליבנה, ארכיון משמר השרון

 

 

print