מבול של סדר 1951 מאת יוסי ברג

מ ב ו ל  ש ל   ס ד ר

 

מסיבת הפורים במשמר השרון בשנת תשי”א (1951), הייתה אחת המסיבות היפות. באותה תקופה היו מכינים הופעות שונות בהשתתפות הציבור כולו. עתה ניתן אות הזינוק להכנת אירוע השיא בלוח שנת התרבות בקיבוץ-ליל הסדר. למרות הדלות העמוקה והעוני הרב ששרר, רוחם של החברים הייתה גבוהה. היה זה שנים אחדות לאחר הקמת המדינה וזמן קצר לאחר השלג הכבד שירד בחורף ואפף את ישראל כולה ;  גורם נזקים גדולים לפרדסים ולחקלאות כולה.

הייתי אז ילד בן 10 והזיכרון חי עמדי כאילו היה זה אתמול.

במהירות, התאספו חברי המזכירות לישיבה דחופה שאמורה הייתה לפתור את שאלת השאלות : היכן נקיים את החג ברוב עם ? באותה עת היה חדר האוכל החדש הולך ונבנה, צומח מתוך גבעת הכורכר, מעמיד בצל את צריף האכילה השחור שהכיל את הסועדים עד אז. היכל האכילה הזה אמור היה להיות פנינת חדרי האכילה של הקיבוצים בארץ כולה. מבנה המטבח שהושלמה בנייתו היה מלא בחבילות חציר להגן עליהן  מפני הגשם בחדשי החורף וכך נותרה השאלה הגדולה בעינה. הייתה זו הצעתו של משה שתמיד נתן את הפתרון הנכון. הוחלט לקיים את ליל הסדר עתיר המשתתפים בתוך סוכת ענק שתבנה על-ידי עובדי הנגרייה המסורים. הללו מהרו להזמין קרשים כנדרש בזמן שצוות התרבות שקד על בחירת הקריינים והזמרים לקיום סדר כהלכתו. המקהלה המיתולוגית החלה מיד בחזרות להופעתה המחייבת מאוד.  בתוכנית מספר שירים בנוסחם החדש.

עם הגעת משלוח המצות הארוזות בחבילות נייר גס, היינו נקראים הילדים (יחפים באם זיכרוני אינו מטעני) עומדים בשורה ומעבירים את החבילות מאחד לשני עד אל מנהל המטבח שהיה מערם אותן בסדר מופתי במחסן שהוכן לכך מבעוד מועד.

ערב ליל הסדר הגיע. הסוכה, הבנויה לתלפיות ציפתה, מקושטת כהלכה למאות המסובים. שולחנות ארוכים היו ערוכים מוקפדות.

שמחה שררה בכל, והחוגגים בתנועתם השקטה ובבגדי החג הצנועים שלהם -חולצה לבנה ומכנסי חקי- התחילו להלקט אל היכל החג. לאחר שתפסו כולם את מקומות הישיבה, הם ציפו דרוכות לאירוע השיא – שירת המקהלה “קומו תועי מדבר” (ביאליק) והדובדבן שבקצפת – הסופרן המופלא של חנה הופנברג (אמא של ניצה בר) ב- ” ירקבו בקלונם  שרוכים על צרורותם”… הסדר התחיל בחגיגיות מתבקשת. הילדים עדיין לא התרוצצו כמנהגם מעודף שעמום. הקריינים קריינו והזמרים זמרו ואז לפתע -לא לפי תחזית מזג האוויר או אתראה כלשהי, החלו השמיים לזעוף ועד מהרה שטף מבול אדיר את הסוכה ואת מאות המסובים. בתחילה ניסו להלך בין הטיפות, מחפשים להם חלקות יבשות… אך הגשם לא ידע מנוח. עד מהרה חזרו הגעפילטעפיש אל מקורם, שטים להנאתם בביצות שנוצרו. הסלטים צבעו בשלל צבעים את השולחנות הארוחה והפודינג הוסיף את טעמו לתמהיל.

כל זה נמשך אך דקות ספורות ובניגוד למצופה, הוסיף שמחה למקיימי הסדר, אשר סיימוהו כהלכתו על אף הקשיים.

יוסי ברג ערב פסח תש”פ – 2020

print