​בניינים (שנהרסו) מספרים מאת יוסי ברג

​בניינים (שנהרסו) מספרים

ההיגד “והיגדת לבנך” מקבל משנה תוקף בימי פסח אלו כפויי הקורונה, באשר לחשיבות העברת המסורת של עם, קהילה ומשפחה מדור לדור.  משקלה רב בביצור הבטחון העצמי הגאווה ועוצמת השורשים המחברים אדם למקום מגוריו וחייו.

מטעם זה מצאתי לנכון לספר את סיפורם של הבניינים שכוחם לא עמד להם אל מול שיני הברזל של הכורת הממונע מאד, כחלק מ”ישן מפני חדש תוציא”. לשם פינוי השטח לבניית שכונת “קדמה” למגורים.

הרקע

עם העלייה לקרקע, היו המייסדים זקוקים למקור פרנסה לקיומם. הכי פשוט היה לבנות זאת על ענפי חקלאות כמקובל אז בארץ. בנוסף לענפי השדה (גן ירק, מטעים, שלחין וכו’) פיתחו את ענפי בעלי החיים: רפת פרות ולול תרנגולות.

תחילתו של ענף הלול באזור שממערב למוסך של היום וכלל מספר מבנים קטנים לעופות שגדלו בחצרות ולעת ערב הועזו אל המבנה ללינת לילה ולהבטיחן בפני תנים ונמיות שחמדו את בשרן.  ראשוני הענף היו: זלמן דרבקין, רחל ליבנה ואהרון ברג (אבי)- עליהם השלום. עם התרחבות הענף, בתחילת שנות ה-50 למאה ה-20, הועברה פעילות זו בחלקה לאזור הצפון מזרחי של

הקיבוץ וכך נוצרו שני אזורי לול, דבר שהיקשה על העובדים. בשנת 1971 נתבקשתי למלא תפקיד רכז ענף הלול וכצעד ראשון העברתי את כל פעילות הענף לאזור המזרחי וכך נוצרה היעילות הנדרשת. בתחילתו עסק הענף בגידול עופות לבשר (פטמים) ולייצור ביצי מאכל. בהמשך המרנו את מכסת הפיטום למכסת ביצים וכך הגענו למכסות ביצים של מיליון ביצי מאכל (כ-4000 מטילות כיום) ומיליון ביצי רבייה.  מספרים אלה היוו בזמנו היקף מכובד במובן הארצי ותרמו רבות לכלכלת הקיבוץ. המבנים שנהרסו עכשיו לצורך הקמת בתי מגורים, היוו תשתית עיקרית לפעילות ענף זה ומקום עבודה לחברים וחברות רבים.

סיפורם של המבנים

מבנה המדגרייה (לאחרונה – מרפאה ווטרינרית).

מכונות להדגרת ביצים היו אצלנו כבר בשנות ה-40 למאה העשרים.  לבסוף נבנתה המדגרייה במקומה  הנוכחי. עקב הצלחתה המקצועית, היא הורחבה שוב ושוב עד לרכישת מדגרה משוכללת ביותר עם פיקוד חשמלי ותצוגה דיגיטאלית בתכולה של 72.000 ביצים בבת אחת. (מכונות ההדגרה הישנות הכילו בין 4000 ל-8000 ביצים בלבד כל אחת). ההישגים הכלכליים והמקצועיים היו לשם דבר בארץ. בשיאה הגיעה המדגרה לטיפול בכ-3 מיליון בשנה.  כדי למלא את תפוסתה קיבלה ביצים להדגרה מכל חלקי הארץ.

בית האימון הגדול (לאחרונה “הסטודיו של יעל”)

שימש כבית אימון לאפרוחים ובו 5 חדרי אימון שבכל אחד מהם שתי כיפות חימום חשמליות ובסה”כ הכיל כ-4000 אפרוחים. לפעמים, כשהתרוקן, שימש כאכסניה למסיבות פורים מרכזיות וארועים אחרים.

המפטמה העליונה (לאחרונה הסדנא של דני נאמן וחנויות)

שימש לגידול עופות לבשר.  היו בו כלובי גידול גדולים, הנקראים: “מצודות” משם היו משווקים את הפטמים למשחטות בגיוסים שערכנו בעבודת לילה מפרכת. ניתן היה לאכלס בו אלפי פטמים.

לול הטיפוח (לאחרונה הושכר למספר שוכרים)

לאחר פעילות מוצלחת בענף הרפת התחילו פרות לחלות ולמות.  טובי המומחים בארץ ישבו על המדוכה ולא מצאו פתרון לבעיה. בצר להם החלט  להעביר את מבנה הרפת למקום אחר, בבחינת “משנה מקום משנה מזל”. לצורך זה נבנו שני המבנים הצפוניים במערך. לאחר שהפסוק הנ”ל לא נתן את התוצאה המקווה ונמשכה תמותת הפרות (לבסוף נמצאה הסיבה, על כך נדון במקום אחר) ופעילות ענף הרפת נפסקה.

החבר דויד שוהמי ז”ל שהיה מרכז ענף הלול באותה עת, החל בפעילות לטיפוח עופות. זאת פעולה מדעית שמטרתה לברור בין המטילות את הטובות שבהן ולהמשיך את יכולתן ע”י העברתן לדור הבא וכך  הלאה, ובכך לשפר את ביצועי המטילות (הגברת ההטלה, הפחתת התמותה ועוד). לימים, לקח על עצמו דובי תירוש יבדל”א  את הפעילות הזאת. בשלב מסויים, קבע “איגוד משקי עופות לרבייה” שהשתמש אז בשירותי הטיפוח שלנו ושילם עבורם, שעלינו ליצור מצב שבידינו לול ובו 4000 תאים לעופות בודדים לפחות. במבנה הלול שהיה אז, היו כ-2200 תאים ונוצר סימן שאלה על האפשרות להמשיך ולתפעלו. כדי לתת לכך תשובה מעשית, בהיותי רכז הענף בזמן ההוא, צץ במוחי רעיון: קנינו רשת מפלסטיק קשיח, חתכנו אותה לאלפי חתיכות לפי מידה, גייסנו מספר חברים, פליירים וחוטי חיבור, ותוך חציית התאים הקיימים, כל אחד לשניים, נוצר מצב שהיו בידינו מעל ל-4000 התאים הנדרשים. זאת לתמיהתם הרבה של אנשי “איגוד משקי עופות לרבייה” שלמעשה מגמתם היתה לסיים את ההסכם אתנו ואת ההוצאות הכרוכות בכך עבורם. גם לזה יש ביטוי בהגדה של פסח: “הבה ונתחכמה לו”… פעילות הטיפוח נמשכה עוד שנים רבות לאחר מכן בזכות המהלך ההוא.

מפטמה תחתונה (לימים מחסן למדגה)

המבנה הצפוני (הקרוב למעברות)  ששימש בתחילה לגידול פרות, שאכן שהו בו . בהמשך שימש כלול לגידול עופות לפיטום, עד להמרת המכסה (לביצי מאכל כאמור)  ובכך פסקה פעילות הפיטום במשמר השרון.

 

יוסי ברג

פסח תש”פ 10.04.2020

print