היסטוריה-שכונת קדמה מאת עידו ליבנה/ארכיון

ההיסטוריה והחברים מאחורי המבנים שנהרסו עבור שכונת “קדמה”  (“שכונת אין לול ב’ “) 

 בית החשמליה

בחודש מרץ 1948 מחליטים לקנות גנרטור לשם הספקת חשמל לבאר א’ (הבאר במרכז הקיבוץ שסיפקה מים לישוב) הגנרטור יוצב בתוך מבנה שיבנה עבורו.

באפריל 1950 הושלם המבנה והגנרטור הוכנס לתוכו.

האחראי לגנרטור הוא חשמלאי הקיבוץ –שרוליק ברוג-  (אבא של חבר הקיבוץ רובי ברוג).

לאור הנ”ל הוחלט לבנות, בצמוד לבית הגנרטור, מבנה עבור החשמליה – גם לפני הריסת המבנה שימש את החשמלאים בראשות –  מנחם את פרידיריך.

מבני הלול

אקדים ואגע מעט בהיסטוריה של התפתחות ענף הלול.
בשנת 1935 מחליטים לבנות לולים כענף חקלאי בקיבוץ. ב-1936 נבנים המבנים הראשונים בחלק הדרומי של הקיבוץ בגבול עם כפר חיים.
זלמן דרבקין  (אבא של זהר ארבל וסבא של צור ז”ל, דלית וצפרה, ליאת וזיו) ממייסדי הקיבוץ הקים את ענף הלול והיה הלולן הראשון, הגידול היה – עופות להטלת ביציי מאכל.
ב- 1938 מחליטים להוסיף שני לולים, המבנה היה “בטונדה” (מבנה הבנוי מפלטות בטון שמובאות ומורכבות במקום) את שרידי המבנה אפשר עדיין לראות מאחורי סדנת האופניים של רמי ובועז .בפינה הדרום מערבית של מחסן מושכר.

רחל ליבנה בלול בדרום הקיבוץ

רחל ליבנה (אמא של עדו ורמי ליבנה) מצטרפת לזלמן ב-1939

ב – 1940 מחליטים להיכנס לשלוחת גידול עופות לרבייה קלה.  בשלוחה זו הגידול הוא בלהקות מעורבות – תרנגולות ותרנגולים ביחד בלול משותף ולכן הביצים שמטילות התרנגולות הן מופרות. את הביצים המופרות מעבירים למדגרה ולאחר מכן ללול אימון. לאור זאת מחליטים לבנות מבנה למדגרה ובתי אימון.
באותה שנה נשלחת רחל ליבנה  ללמוד את ענף הלולים באוניברסיטה העברית בהר הצופים.

מעבר ענף הלול לצפון הקיבוץ (היום מרכז הקיבוץ)

את מבנה המדגרה ולול האימון בונים בשנת 1941

מבנה המדגרה נבנה סמוך למבנה הגנרטור. עם סיום וחיסול המדגרה שימש המבנה למחסן ושימושים שונים ולפני הריסתו שימש כבית חולים לחיות ומשרד של חברת משתלה וגננות (חסון)

לול האימון נבנה במקום שהיה לאחר שנים  “הסטודיו של יעל”

ב- 1941 מצטרף אהרון ברג (אבא של יוסי ברג) לקיבוץ ומתחיל לעבוד עם רחל  ובהמשך קיבל על עצמו את ריכוז ענף ההדגרה כולו.

מבנה המדגרות לאחר הרחבה

המדגרה – זהו מתקן כמו ארון גדול ובתוכו גופי חימום  שתפקידם להחליף את חום התרנגולות הדוגרות על הביצים. בארון המדגרה הוכנסו מגשים שעליהם הונחו הביצים המופרות , משך הדגירה כ- 21  יום. האפרוחים  בוקעים על המגשים ומכאן הם מעוברים לבית האימון. למדגרה הראשונה ניתן היה להכניס 4000 ביצים במחזור דגירה אחד. ס”ה ניתן להדגיר כ-50.000 ביצים בשנה, המדגרה חוממה בעזרת נפט. במשך השנים הבאות חוברה המדגרה לחשמל. מבנה המדגרה עבר הרחבות רבות לשם הכנסת מתקני דגירה משוכללים יותר עם פיקוד חשמלי ותצוגה דיגיטאלית, כמו כן הורחב מקום למיון אפרוחים בני יומם בין נקבות לזכרים. רחל ליבנה עברה את קורס המיון ועסקה בזה במדגרה (עם השנים הפך המיון לפשוט יותר בעקבות הטיפוח ומספיק היה אימון קצר)

בעת הפסקת פעילות המדגרה , קיבולת ההדגרה הייתה מעל שלושה מיליון ביצים בשנה , ההדגרה הייתה בעיקר עבור לקוחות חוץ.

אהרון ברג מכניס ביצים למדגרה הראשונה

 

בשנת 1993 המדגרה הפסיקה לעבוד  והמבנה הוסב לשימושים שונים.

 לול האימון תפקידו להחליף את התרנגולות השומרות על האפרוחים ומחממות אותם עד שהם מגיעים לעצמאות.

שתי המדגרות הראשונות

בלול האימון מותקנות “אימוניות” – מיתקנים מרובעים גדולים מפח כ- 2 מ’ * 2 מ’ ובחלקם התחתון מותקנים גופי חימום וניתן להרימם ולהורידם קרוב לרצפת הלול. בלילות ובימים הקרים  מורדת “האימונית” קרוב לרצפת הלול והאפרוחים מתקבצים מתחתה ומתחממים. האפרוחים שהו בבית האימון כחודשיים ומשם עברו  ללול פרגיות.

שתי הסככות הצפוניות-לול מטילות והמפטמה (היום, מול מגרש החניה של אולם לוקא)

ב- 1936  נבנתה הרפת הראשונה על הגבעה מול מגדל המים – (הנגרייה והמסגרייה של היום).

ב- 1949  פרצה ברפת מחלה מסתורית ובעקבותיה הוחלט לבנות רפת חדשה במרחק הגדול ביותר מהרפת הקיימת.

ב- 1950 ניבנו שתי הסככות הנ”ל עבור עדר פרות חדש.

ב- 1953 פרצה ברפת שוב אותה מחלה מסתורית, מחלת ה- X .

עדר הפרות הוצא לשחיטה והקיבוץ החליט להפסיק עם ענף הרפת.

בהתערבות התנועה המיישבת “חבר הקבוצות” החלפנו מכסות גידול, במקום מכסות חלב קיבלנו מכסות לביצי מאכל ולפיטום תרנגולים לבשר.


הסככה הדרומית –
(הבית הכתוםהפכה למפטמה – גידול תרנגולים לבשר. גידול תרנגולים בצפיפות כך שתנועתם תוגבל וכך הם יעלו במשקל מהר יותר ויוצאו לשחיטה מהר יותר- שיקול כלכלי.

הסככה הצפונית (המשרד של רונית פלוטניק, לשעבר) הפכה ללול הטלה לביצי מאכל, בה הותקנו לראשונה, בקיבוץ, סוללות לגידול מטילות. הסוללות היו ממתכת ובנויות בשתי קומות, לניצול טוב יותר של שטח הסככה, בסוללות היו תאים בהן  גודלו התרנגולות. רצפת התאים הייתה בשיפוע שבסופו תעלה שאליה התגלגלו הביצים. איסוף הביצים ע”י הלולנים היה קל מאד. כך מגדלים עד היום תרנגולות להטלת ביצים – מאכל ורביה.

כשדוד שוהמי – הגיע למשמר השרון בשנת 1954, הוא נכנס לעבוד בלול הרבייה הקלה. בשנת 1964 הוצע לדוד, ע”י מדריך לול בשם רם מואב, לעבור לגידול תרנגולות לטפוח הגזע הקל – תרנגולות להטלת ביצי מאכל. דוד, שגם ריכז אז את כל ענף הלול, הפך את הסככה הדרומית (הבית הכתום) לסככת טיפוח. ואת הסככה הצפונית לסככת פיטום.

מאז עברו שתי הסככות גלגולים רבים לפני שהיו  “הבית הכתום”  ומחסנים שונים: מחסן בניין, מחסן מדגה

רחל שפירא בסוללת הטלה בלול טיפוח (מפטמה)

מבנה המפטמה הדרומי

(המבנה שבו היה הסטודיו של דני נאמן)

בשנות ה- 60 של המאה הקודמת נבנה לול המפטמה. ובנוסף בלול זה הותקנו לראשונה תאים (מצודות) אליהם הוכנסו מספר גדול של תרנגולים כך שיכולתם להתנועע הוגבלה והשמנתם הייתה מהירה יותר.  המטרה בפיטום תרנגולים לבשר שהעוף יעלה במהירות למשקל, הרצוי לשחיטה, ולהשתמש לכך במינימום מזון (תערובת מיוחדת) שהיא המרכיב היקר בגודלו. הגבלת יכולת התנועה שלהם קיצרה את משך גידולם – ערך כלכלי.

 

לסיכום

חמשת המבנים, מתוך השישה שנהרסו  ב-2020 , היו שייכים לענף הלול, שהתחיל  ב1936  בחלק הדרומי של הקיבוץ ולוליו נהרסו במשך השנים.

  1. בשנות ה – 70 המוקדמות של המאה הקודמת יוסי ברג היה מרכז הלול הוא פעל לחיסול שאריות הלולים בדרום וכל ענף הלול על כל לוליו עבר לצפון מזרח הקיבוץ (היום מרכז הקיבוץ).
  2. בשנים 1982 – 1984 נהרסו חלק  ממבני הלול בצפון לטובת שכונת המגורים “אין לול” – ארבעת בתי המגורים ממול לסככות שנהרסו עכשיו.
  3. בשנת – 2020 עם הריסת חמשת המבנים הנוספים של  הלול, הושלמה הריסת כל מבני ענף הלול בשטח הקיבוץ.

כאמור במשך השנים, מאז שהוצא הענף משטח הקיבוץ, מסיבות סניטריות, עברו המבנים הנ”ל שימושים שונים.

הלול היה ענף גדול ומרכזי שהיו בו מספר שלוחות גידול ועבדו בו מספר גדול של חברי וחברות הקיבוץ, מדור המייסדים ומהדור השני.

בעקבות התקנות הסניטריות הוחלט על בניית לול אחד ב”קובני” סמוך למדגה. הלול היה “לול טיפוח” ועבדו בו האחים דובי ואביטל תירוש.

היום יש למשמר השרון, מחוץ לשטח הישוב שלוחה אחת – “פיטום לבשר” –  ענף זה נשאר ענף גדול ומרכזי שמגדל כ – 8000 טון תרנגולים לבשר.

עדו ליבנה, ארכיון משמר השרון

מאי 2020

print